הרמת סינוס – כל המידע אודות תהליך הטיפול

השתלות דנטליות הפכו לפתרון המועדף עבור אנשים שאיבדו אחת או יותר משיניהם. שתלים מחליפים את שורש השן הטבעית ומספקים בסיס יציב ועמיד לכתרים, גשרים או תותבות. אולם, במקרים שבהם ישנו חוסר משמעותי של עצם בלסת העליונה, אזור הסינוס המקסילרי עלול להפריע להצבת שתלים באורך סטנדרטי. הפתרון לכך הוא הליך כירורגי הנקרא הרמת סינוס, אשר מטרתו להגדיל את נפח העצם באזור ובכך לאפשר התקנה בטוחה ויציבה של שתלים. במאמר זה נסקור בהרחבה את כל מה שצריך לדעת על הרמת סינוס לקראת השתלות דנטליות.

מהי הרמת סינוס? 

הסינוס המקסילרי הוא חלל מלא אוויר הנמצא בעצם הלסת העליונה, משני צידי האף. רצפת הסינוס מורכבת מעצם דקה המפרידה בינו לבין חלל הפה. כאשר ישנו מחסור בעצם באזור זה, הסיבות יכולות להיות מגוונות: אובדן שיניים ממושך, מחלת חניכיים, ספיגת עצם טבעית עם הגיל, או מבנה אנטומי מולד.

הרמת סינוס היא פרוצדורה כירורגית בה מרימים למעשה את רירית הסינוס ומחדירים חומר השתלה מיוחד מתחתיה כדי לעבות את העצם. לאחר תקופת ריפוי של מספר חודשים, העצם החדשה מתאחה עם העצם הקיימת, ונוצר בסיס עבה ויציב יותר להשתלות דנטליות.

יש לציין כי הרמת סינוס נחשבת לפרוצדורה בטוחה בעלת שיעורי הצלחה גבוהים.

מי הם המועמדים האידיאליים להרמת סינוס?

1. מטופלים הסובלים מחוסר עצם משמעותי באזור הלסת העליונה האחורית.
2. מטופלים המעוניינים בהשתלות דנטליות לתמיכה בכתרים, גשרים, או תותבות.
3. מטופלים בעלי בריאות כללית טובה שאינם מעשנים. (עישון פוגע ביכולת ריפוי העצם ועלול להגדיל את הסיכון לסיבוכים לאחר הפרוצדורה)

הליך הרמת הסינוס 

לפני ביצוע הרמת סינוס, יבוצע צילום CT לתכנון מדוקדק של ההליך. תחת הרדמה מקומית, או לעיתים סדציה (טשטוש) בהתאם להיקף והמורכבות, מבצע הרופא פתח קטן בעצם הלסת, דרכו ניתן לגשת לממברנה העוטפת את הסינוס (ממברנת שניידר). בשלב הבא, מופרדת הממברנה בעדינות מעצם הלסת ומוגבהת כלפי מעלה.

כעת, עם היווצרות החלל שמתחת לממברנת הסינוס, מחדיר הרופא חומר מיוחד להשתלת עצם. סוגי החומרים להשתלה הינם מגוונים וכוללים:

1. אוטוגנית: שתל עצם הנלקח מאזור אחר בגופו של המטופל עצמו (לרוב מהלסת, הסנטר או אזורים מרוחקים יותר כמו עצם האגן). נחשבת לאופציה האיכותית ביותר אך כרוכה בפרוצדורה נפרדת לאיסוף העצם.
2. אלוגרפט: שתל עצם ממקור אנושי, אשר עבר עיקור ועיבוד קפדני.
3. קסנוגרפט: שתל עצם ממקור של בעל חיים (לרוב בקר), שעבר תהליך הסרה של מרכיבים אורגניים.
4. חומרים סינתטיים: מגוון של תחליפי עצם סינתטיים בעלי תכונות הדומות לעצם טבעית.

לאחר מילוי החלל, סוגר הרופא את הפתח שנוצר בעצם, לעיתים בעזרת ממברנה מיוחדת המזרזת ריפוי. תפרים עדינים סוגרים את האזור. תהליך הריפוי לאחר הרמת סינוס נמשך לרוב בין 4-9 חודשים, ולאחריהם ניתן לבצע את השתלות השיניים עצמן.

סוגי הרמות סינוס

קיימות שתי גישות עיקריות להרמת סינוס:

1. הרמת סינוס לטרלית (צידית): הגישה השכיחה ביותר, בה הפתח בעצם נעשה דרך הדופן הצידית של הלסת. מתאימה למקרים בהם נדרש עיבוי עצם בינוני.
2. הרמת סינוס קרסטלית (אנכית): הפתח ממוקם באזור הרכס עליו עתידים להיות ממוקמים השתלים. בגישה זו הרופא מקדח בזהירות דרך הרכס ומרים את ממברנת הסינוס כלפי מעלה באופן אנכי. שיטה זו מתאימה למקרים בהם נדרש עיבוי עצם קל יחסית.

סיכונים וסיבוכים פוטנציאליים של הרמת סינוס 

על אף שהרמת סינוס נחשבת לפרוצדורה בטוחה בעלת שיעורי הצלחה גבוהים, חשוב להיות מודעים לסיכונים ולסיבוכים אפשריים, כמו בכל הליך כירורגי. סיבוכים אלו לרוב ניתנים לטיפול, אך עשויים לעכב את ההחלמה או את האפשרות להתקנת שתלים בהמשך.

בין הסיבוכים האפשריים:

1. קרע או ניקוב של ממברנת הסינוס: זהו הסיבוך השכיח ביותר בהרמת סינוס. אם הקרע קטן, לרוב הרופא יכול לתקנו במהלך הפרוצדורה. קרע גדול עלול להצריך הפסקת ההליך ודחיית השתלת העצם למועד מאוחר יותר לאחר ריפוי.
2. סינוסיטיס: דלקת במערות האף. במידה ומדובר בזיהום חיידקי, יידרש טיפול אנטיביוטי.
3. דימום: דימום מוגבר ומתמשך הינו סיבוך נדיר יחסית.
4. כישלון ההשתלה: במקרים מסוימים, השתלת העצם לא מצליחה להתאחות כראוי עם העצם הקיימת. במצבים אלו ייתכן צורך בפרוצדורה חוזרת.
5. פגיעה עצבית: נדיר, אך עלול לגרום לתחושת נימול באזור הניתוח.

חשוב לציין שלמטופלים בעלי בריאות כללית טובה שאינם מעשנים, הסיכון לסיבוכים נמוך משמעותית. התייעצות עם רופא מומחה ומעקב צמוד אחר ההנחיות לאחר הפרוצדורה מסייעים במניעת סיבוכים ומזרזים החלמה מיטבית.

החלמה מהרמת סינוס

בימים הראשונים שלאחר הרמת סינוס צפויה נפיחות מסוימת בפנים ואי נוחות קלה באזור הניתוח. תופעות אלו צפויות לחלוף באופן הדרגתי תוך מספר ימים. הרופא ירשום תרופות לשיכוך כאבים ולמניעת זיהומים, וייתן הנחיות מפורטות לטיפול ותחזוקה של האזור המנותח.

זמני ההתאוששות משתנים בין מטופלים, אך באופן כללי, ההחלמה המלאה אורכת מספר שבועות. תקופת הריפוי המלאה לפני שניתן להתקין שתלים היא לרוב בין 4-9 חודשים, וזאת בכדי לאפשר זמן מספק להיווצרות עצם חדשה ובריאה.

להלן הנחיות חשובות לקידום החלמה מהירה לאחר הרמת סינוס:

• מנוחה: בימים הראשונים הקפידו על מנוחה מספקת והימנעו מפעילות גופנית מאומצת.
• קירור האזור: קומפרסים קרים יכולים להפחית נפיחות וכאבים.
• הגבהת הראש: שינה עם ראש מוגבה על מספר כריות מסייעת בהפחתת הלחץ באזור הסינוסים.
• היגיינה אוראלית: חשוב להמשיך בצחצוח שיניים ושימוש בחוט דנטלי, אך באופן זהיר ביותר באזור הניתוח. יש להימנע משטיפות פה נמרצות.
• התעטשות עדינה: חשוב להשתדל להתעטש בעדינות עם פה פתוח כדי להפחית את הלחץ על הסינוסים.
• הימנעות מקינוח אף: פעולה זו עלולה להפעיל לחץ על אזור הניתוח, מומלץ לנשום דרך הפה בימים הראשונים.
• תזונה רכה: בימים שאחרי ההליך מומלץ להקפיד על תזונה רכה וקרה שלא דורשת מאמץ לעיסה. כדאי להימנע ממזונות חמים, חריפים או קשים.

סימנים הדורשים פנייה לרופא

ברוב המקרים, ההחלמה מתקדמת ללא בעיות. אך ישנם תסמינים מסוימים המחייבים פנייה לרופא המטפל:

1. נפיחות מוגברת שאינה פוחתת
2. דימום ממושך מהאף או מהפה
3. כאב חזק שאינו מגיב למשככי כאבים
4. חום גבוה
5. הפרשות בעלות צבע או ריח חריגים

מעקב צמוד אחר הנחיות הרופא והקפדה על ההמלצות חיוניים להחלמה תקינה ומונעים סיבוכים מיותרים.

השתלות דנטליות לאחר הרמת סינוס 

הרמת סינוס נועדה, מלכתחילה, לסלול את הדרך להשתלות דנטליות וליצור בסיס עצם יציב לתמיכה בהן. לאחר תקופת הריפוי של השתל, כאשר העצם החדשה התאחתה באופן מספק, ניתן להמשיך לשלב הבא – החדרת השתלים לעצם הלסת.

במרבית המקרים, לאחר הרמת סינוס יהיה צורך להמתין בין 4-9 חודשים לפני התקנת השתלים. משך הזמן משתנה בהתאם לקצב הריפוי האישי, כמות העצם שהושתלה, ומורכבות המקרה. הרופא יבצע צילומי רנטגן תקופתיים כדי להעריך את מידת התקדמות בניית העצם ולקבוע את העיתוי האופטימלי להשתלות.

סוגי השתלים המתאימים לאחר הרמת סינוס ייקבעו על ידי הרופא באופן פרטני בהתחשב בפרמטרים שונים: צפיפות העצם שהושתלה, מספר השיניים החסרות, ואזור השתלתן. במקרים מסוימים, במיוחד כאשר כמות העצם שהושתלה מספקת, יתאפשר לבצע את הרמת הסינוס ואת החדרת השתלים בו-זמנית.

לרוב, במצבים של אובדן שיניים נרחב בלסת העליונה האחורית, שיקום על גבי שתלים לאחר הרמת סינוס יספק פתרון אסתטי ותפקודי מיטבי. השתלים משמשים כעוגן יציב התומך בגשרים או תותבות, מבלי הצורך להישען על השיניים הטבעיות הסמוכות.

חלופות להרמת סינוס 

על אף שהרמת סינוס נחשבת לפתרון היעיל והמקובל ביותר במקרים של מחסור בעצם בלסת העליונה האחורית, קיימות מספר חלופות שניתן לשקול בנסיבות מיוחדות, כגון כאשר כמות העצם החסרה אינה משמעותית במיוחד.

שתלים קצרים

במקרים מסוימים בהם ישנו אובדן עצם קל, ניתן לשקול שימוש בשתלים קצרים במיוחד (באורך של כ-6 מ"מ). שיטה זו מונעת את הצורך בהרמת סינוס, אך לא תמיד מתאימה ויציבותה עלולה להיות נמוכה יותר בטווח הארוך בהשוואה לשתלים סטנדרטיים המעוגנים בעצם עבה יותר.

שתלים זיגומטיים

אלו שתלים ארוכים במיוחד שמגיעים עד לעצם הזיגומה (עצם הלחי). הליך השתלתם מורכב יותר ומתאים למקרים בהם אובדן העצם הינו נרחב ביותר.

ההתאמה לחלופות אלו צריכה להיקבע על ידי רופא מומחה לאחר בחינה מדוקדקת של מבנה הפנים שלך וצילומי הדמיה תלת-ממדיים. חשוב להבין שלחלופות אלו מגבלות מסוימות מבחינת היציבות והעמידות שלהן בהשוואה לשתלים המונחים לאחר הרמת סינוס. לרוב, הרמת סינוס תספק בסיס בטוח ויציב יותר לשתלים לאורך זמן.

עלויות הרמת סינוס 

העלות של הרמת סינוס בישראל משתנה בהתאם למספר גורמים, ביניהם:

1. מורכבות המקרה: כמות העצם החסרה, הצורך בהרמה חד-צדדית או דו- צדדית.
2. סוג השתלת העצם: שימוש בעצם עצמית של המטופל ייקר את ההליך בהשוואה לחומרים אחרים.
3. מומחיות הרופא: רופאים בעלי ניסיון רב ומומחיות בתחום עשויים לגבות מחירים גבוהים יותר.
4. מיקום גיאוגרפי: המחירים עשויים להיות גבוהים מעט יותר במרכז הארץ.

לעיתים ישנן עלויות נוספות, כמו צילומים ותרופות. חשוב לקבל הצעת מחיר מפורטת מהרופא המטפל לפני תחילת הטיפול, ולוודא שהיא כוללת את כל המרכיבים הרלוונטיים.

כדאי גם לבדוק האם קופת החולים שלך מציעה השתתפות כלשהי בהוצאות על הרמת סינוס, בייחוד במסלולים המשלימים או הביטוחים הפרטיים.

סיכום 

הרמת סינוס היא פרוצדורה כירורגית נפוצה המאפשרת לבצע השתלות דנטליות באזור הלסת העליונה האחורית, גם במצבים של מחסור בעצם. על אף הסיכונים הפוטנציאליים, מדובר בהליך בעל שיעורי הצלחה גבוהים המסייע לשחזר חיוך בריא ופונקציונלי ומספק מענה במקרים של אובדן שיניים נרחב.

מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה בכירורגיית פה ולסת או פריודונט (מומחה למחלות חניכיים) כדי להעריך את ההתאמה שלך להרמת סינוס, לקבל תכנית טיפול מותאמת אישית, ולדון ביתרונות ובחסרונות של השיטה אל מול חלופות אפשריות.