הרמת סינוס לפני ביצוע השתלות

הרמת סינוס היא הליך כירורגי שבו מרימים את רירית הסינוס המקסילרי ויוצרים בו חלל. חלל זה ממולא לאחר מכן בתחליף עצם, או עצם מהגוף של המטופל, או מעצמות פרה. לאחר מספר חודשים, תחליף העצם מתאחה עם עצם הלסת וניתן לבצע השתלת שיניים באזור.

הבנת הסינוסים והרמת סינוס

אנטומיה ופיזיולוגיה של הסינוסים המקסילריים

הסינוסים המקסילריים הם זוג חללי אוויר הנמצאים בצידי האף, ממש מעל השיניים הטוחנות והפרה-טוחנות בלסת העליונה. חללים אלו, המצופים ברירית מיוחדת, ממלאים מספר תפקידים, ביניהם הפחתת משקל הגולגולת ויצירת תהודה בקול. בדרך כלל, הסינוסים מתפתחים ומתרחבים באופן טבעי לאורך השנים. כאשר מאבדים שיניים בלסת העליונה, עצם הלסת באזור זה נוטה להתנוון (להיספג) לאורך זמן. במקרים מסוימים, התנוונות זו מובילה להתקרבות של רצפת הסינוס המקסילרי לעצם, מה שמשאיר כמות עצם בלתי מספקת להשתלת שיניים יציבה.

הרמת סינוס היא הליך כירורגי שנועד להגביה את רצפת הסינוס, ובכך לפנות מקום להשתלת עצם מלאכותית. השתלת העצם יוצרת בסיס איתן עבור השתלים העתידיים, ומשפרת משמעותית את סיכויי ההצלחה של הטיפול השיקומי.

תפקיד הממברנה הסינוסית

הממברנה הסינוסית, המכונה גם רירית שנלר, היא קרום דק ועדין המצפה את רצפת הסינוס המקסילרי. בהליך של הרמת סינוס, המנתח מנתק בעדינות את הממברנה הזו מעצם הלסת ומרים אותה כלפי מעלה. כך למעשה נוצר חלל מתחת לממברנה, ואת החלל הזה ניתן למלא בחומר השתלה מלאכותי שמטרתו לעודד צמיחת עצם חדשה.

מהי הרמת סינוס?

הרמת סינוס היא ניתוח המבוצע לרוב בהרדמה מקומית, אם כי בסיטואציות מסוימות ניתן לבצעו גם בהרדמה כללית. מטרת ההליך היא לעבות את עצם הלסת העליונה באזור שמתחת לסינוס, כדי לאפשר הצבה של שתלים דנטליים במקרים בהם יש חסר משמעותי של עצם.

מתי נדרשת הרמת סינוס?

צפיפות עצם לא מספיקה בלסת העליונה

לעתים קרובות, איבוד שיניים ממושך גורם לספיגת עצם הלסת לאורך זמן. במיוחד באזור האחורי של הלסת העליונה, תהליך זה יכול להוביל להצטמצמות הגובה הזמין בין רצפת הסינוס לבין הרכס – אותו רכס עצם שאמור לתמוך בשתלים דנטליים. כמות מינימלית של עצם נדרשת כדי לעגן שתלים בצורה יציבה ולהבטיח את הצלחת הטיפול בטווח הארוך. הרמת סינוס במקרים כאלה מאפשרת לבנות מחדש את גובה הרכס האבוד וליצור מספיק נפח עצם שיוכל לתמוך בשתל.

הצורך במיקום מיטבי של שתלים

שתלים דנטליים חייבים להיות ממוקמים בעמדה אסטרטגית המאפשרת להם לתפקד היטב מבחינה ביומכנית ולהעביר את עומסי הלעיסה באופן מיטבי ללסת. באזור האחורי בלסת העליונה, מיקום השתלים לעתים מוגבל בשל הקרבה לסינוס. על מנת ליצור קיבוע ומיקום אופטימלי לשתלים באזור זה, הרמת סינוס מגדילה את כמות העצם הזמינה, ובכך מאפשרת מיקום אידיאלי מבחינת העומסים המופעלים.

גורמים נוספים

ההחלטה האם נדרש ניתוח של הרמת סינוס מתבצעת לאחר בדיקה יסודית על ידי רופא השיניים וצילומי הדמיה תלת-ממדיים (לרוב צילום CBCT). מעבר למדידה של גובה העצם הקיים, הרופא ייקח בחשבון גורמים כמו:

• מצב בריאותו הכללי של המטופל
• עישון, אשר משפיע לרעה על ריפוי והצלחת ניתוחים מסוג זה
• היסטוריה של בעיות בסינוסים או זיהומים קודמים

סוגים שונים של הליכי הרמת סינוס

ישנן שתי גישות עיקריות לביצוע הרמת סינוס: הרמה פתוחה (לטראלית) והרמה סגורה (אוסטאוטומית או קרסטלית). הבחירה בין השתיים נקבעת בהתאם לגובה העצם הקיים, מצב הסינוס והמורכבות הכירורגית הכוללת של המקרה.

הרמת סינוס פתוחה (לטראלית)

זוהי הטכניקה הקלאסית והנפוצה יותר לביצוע הרמת סינוס. ההליך מבוצע בהרדמה מקומית עם אפשרות לטשטוש נוסף לפי צורך. השלבים המעורבים בניתוח זה הם:

1. חשיפה כירורגית: הרופא מבצע חתך ברקמת החניכיים וברצפת הפה כדי לחשוף את העצם באזור הצידי של הלסת העליונה.
2. יצירת "חלון" בעצם: בעזרת מכשור עדין, המנתח מסיר חלק מעצם הלסת ויוצר מעין "חלון" דרכו ניתן לגשת לרצפת הסינוס ולקרום המכסה אותו.
3. ניתוק הממברנה הסינוסית והרמתה: המנתח מנתק בעדינות את הממברנה הסינוסית מעצם הلسת ומרים אותה כלפי מעלה. כך למעשה נוצר חלל מתחת לממברנה הסינוסית.
4. השתלת עצם: לתוך החלל שנוצר מוחדר חומר תחליף עצם ביולוגי (מבוסס על עצם אנושית, בעלי חיים, או חומרים סינתטיים), אשר יעבור תהליך של צמיחה ואינטגרציה עם העצם הטבעית.
5. סגירת הפצע: בסיום הפרוצדורה, האזור הכירורגי נתפר, ומותאמים צילומי בקרה והנחיות המשך למטופל.

יתרונות הגישה הפתוחה

• מאפשרת ראות טובה וגישה מיטבית לאזור הסינוס.
• מתאימה למקרים מורכבים יותר, במיוחד כאשר כמות העצם הזמינה קטנה באופן משמעותי.
• הליך מבוקר עם אחוזי הצלחה גבוהים במיומנות כירורגית מתאימה.

הרמת סינוס סגורה (אוסטאוטומית או קרסטלית)

זוהי טכניקה פולשנית פחות מהרמה פתוחה. היא מבוצעת בדרך כלל כאשר קיים גובה עצם מינימלי של 4-5 מילימטרים באזור הניתוח. שלבי הניתוח הם:

1. קדיחה מבוקרת – דרך הרכס בלסת, המנתח מבצע קידוח הדרגתי בעומק מדוד.
2. שימוש באוסטאוטומים (מכשירים ייעודיים): באמצעות כלים מיוחדים הנקראים אוסטאוטומים, המנתח ממקם אותם בתחתית הקדח ומתקתק בעדינות כלפי מעלה, לכיוון רצפת הסינוס.
3. דחיסת העצם והרמה של הממברנה: הפעולה העדינה של האוסטאוטומים "שוברת" בעדינות את רצפת הסינוס ודוחסת את העצם הקיימת, תוך הרמה מתונה של הממברנה הסינוסית כלפי מעלה.
4. השתלת עצם: כאשר ממוקם חלל מספק, ממשיכים עם החדרה של חומר השתלה ביולוגי. בשיטה זו, הכמות המושתלת לרוב קטנה יותר בהשוואה להרמה פתוחה.

יתרונות הגישה הסגורה

• הליך פחות פולשני לרוב, עם פוטנציאל לתקופת החלמה מהירה יותר
• מבוצע לרוב ללא צורך בחתכים בחניכיים או תפרים

חסרונות של כל שיטה

• הרמת סינוס פתוחה: נחשב הליך פולשני יותר בהשוואה להרמה סגורה. תהליך החלמה עשוי להיות ממושך יותר, ולעתים כרוך בנפיחות או בשטפי דם באזור המנותח.
• הרמת סינוס סגורה: מתאימה רק למקרים בהם קיים מספיק גובה עצם באתר הניתוח (מינימום 4-5 מ"מ). זו גישה עיוורת יותר, עם ראות פחות טובה של האזור הניתוחי בהשוואה להרמה הפתוחה.

השוואה בין שיטות הרמת הסינוס

הבחירה בין הרמת סינוס סגורה או פתוחה תלויה במספר גורמים מרכזיים:

• גובה העצם הקיים: גובה עצם מספק מהווה תנאי הכרחי להרמה סגורה. במקרים של אובדן עצם משמעותי, הגישה הפתוחה עשויה להיות ההליך היעיל היחיד.
• מצב בריאות הסינוס: אם קיימת היסטוריה של דלקות כרוניות בסינוסים (סינוסיטיס) או בעיות אחרות, ייתכן שהגישה הפתוחה תאפשר גישה ישירה יותר לטיפול ולניקוי הסינוס במידת הצורך.
• מורכבות המקרה: מקרים פשוטים יחסית מתאימים לעתים לטכניקה הסגורה, בעוד שמקרים בהם נדרשת השתלת כמות גדולה של עצם, או שילוב פרוצדורות כירורגיות נלוות, גישה פתוחה מבוקרת תהיה הבחירה המועדפת.

חשיבות בחירת מנתח מיומן

ההחלטה על הטכניקה המתאימה ביותר צריכה להתבצע בשיתוף פעולה בין רופא השיניים לבין הפריודונט (מומחה חניכיים) או הכירורג הפה ולסת שיבצע את הניתוח. כישוריו הניתוחיים של המנתח ומידת הניסיון בביצוע הליכי הרמת סינוס תוך שימוש בטכניקות השונות ממלאים תפקיד מכריע בבחירה ובהצלחת התהליך כולו.

לפני ניתוח הרמת סינוס

הליך של הרמת סינוס נחשב לניתוח בטוח ובעל שיעורי הצלחה גבוהים. עם זאת, חשוב לעבור הערכה רפואית קפדנית לפני קביעת הניתוח כדי לוודא שאתה מועמד מתאים ושהרופא המטפל מודע לכל גורמי הסיכון הפוטנציאליים.

בדיקה דנטלית מקיפה

רופא השיניים יערוך בדיקה פיזית יסודית של הפה, השיניים והלסתות ויתעד את ההיסטוריה הרפואית והדנטלית שלך. בנוסף, הוא יזמין צילומי רנטגן עדכניים, וברוב המקרים גם סריקת CBCT (סיטי תלת-ממדית) שתספק הדמיה מדויקת של הסינוסים, הלסת, וכל האזור הכירורגי.

הערכת בריאות הסינוסים

בריאותם הכללית של הסינוסים היא חלק קריטי בהערכת המועמדות שלך להליך. אם קיימת היסטוריה של דלקות סינוסים (סינוסיטיס), אלרגיות, פוליפים באף, עישון, או כל בעיה רפואית שעלולה להשפיע על דרכי הנשימה העליונות, חשוב שהרופא המטפל יהיה מודע לכך. הרופא עשוי להפנותך לרופא אף-אוזן-גרון לצורך הערכה נוספת וייעוץ מקצועי טרם אישור הניתוח.

דיון בתהליך הניתוח, סיכונים, יתרונות וחלופות

מומלץ מאוד לקיים שיחה מעמיקה עם הרופא לפני הניתוח. במהלך פגישה זו תוכל לשאול את כל השאלות שמעסיקות אותך, לקבל הסבר מפורט על ההליך, ולעבור ביחד עם הרופא על הסיכונים הפוטנציאליים של ניתוח הרמת סינוס. הרופא מצידו יוכל להדריך אותך לגבי ההכנה הנדרשת, הטיפול לאחר הניתוח, וכל מה שכרוך בתהליך השיקומי הצפוי. שיחה זו יכולה להפחית משמעותית את מפלס החרדה לפני ניתוח ולהבטיח שאתה ניגש להליך בתחושת ביטחון ועם הבנה מלאה של מה שצפוי.

הליך הרמת סינוס צעד-אחר-צעד

הליך הרמת סינוס מתבצע בדרך כלל בהרדמה מקומית, אם כי ניתן לבצעו גם בטשטוש עמוק יותר (סדציה) או בהרדמה כללית במקרים מסוימים. הנה פירוט השלבים העיקריים בהליך, תוך הבנה שיתכנו שינויים קלים בטכניקה בהתאם לגישת המנתח והמורכבות של המקרה הספציפי.

שלב ההרדמה

הניתוח מתחיל במתן של זריקת הרדמה מקומית אשר תבטיח חוסר תחושה באזור העבודה. במידת הצורך, ניתן להוסיף הרגעה תוך ורידית (סדציה) להפחתת חרדה ומתן תחושה נינוחה יותר. אם נעשה שימוש בהרדמה כללית, המטופל יהיה מורדם לגמרי במהלך ההליך.

גישה ויצירת "חלון" לסינוס

• הרמת סינוס פתוחה: הרופא מבצע חתך ברקמת החניכיים כדי לחשוף ישירות את העצם הצדדית של הלסת העליונה. לאחר מכן, הוא יוצר בעדינות "חלון" בעצם, באמצעות מכשור כירורגי מתקדם, כדי לספק גישה נוחה לסינוס המקסילרי.
• הרמת סינוס סגורה: אין צורך בחתך חיצוני. המנתח מבצע קידוח מדויק ומבוקר דרך רכס הלסת, ולאחר מכן משתמש במכשירים ייעודיים (אוסטאוטומים) כדי לדחוס בעדינות את העצם ולהרים מעט את רצפת הסינוס.

הרמת הממברנה הסינוסית

המנתח, באמצעות כלים עדינים, מפריד בזהירות את הממברנה הסינוסית מרצפת הסינוס ומרים אותה כלפי מעלה. זה יוצר חלל ריק בין העצם המקורית של הלסת לבין ממברנת הסינוס המורמת.

השתלת עצם והחדרת חומר תחליף עצם

אל תוך החלל שנוצר, המנתח מכניס בזהירות חומר תחליף עצם. מקורותיו של חומר זה יכולים להיות מגוונים:

• עצם ממקור אנושי: עצם שעברה עיבוד מוקפד וסטריליזציה בבנק רקמות.
• עצם ממקור בהמה: לרוב מעצמות בקר, לאחר עיבוד להסרת החלבונים האורגניים ולשימור החלק המינרלי.
• חומרים סינתטיים (אלסטופלסטיים): תחליפי עצם שפותחו במעבדה ואינם מכילים מרכיבים ביולוגיים ממקור אדם או בעל חיים.

סגירת אתר הניתוח

בסיום ניתוח הרמת סינוס פתוחה, הרופא תופר את החתך ברקמת החניכיים. במקרים מסוימים בהם נקרתה הממברנה הסינוסית במהלך הניתוח, הוא עשוי להניח קולגן או חומר ביולוגי אחר כדי לסייע בריפוי מיטבי של האזור. בניתוח הרמת סינוס סגורה אין בדרך כלל צורך בתפרים.

טיפול והחלמה אחרי הרמת סינוס

ההנחיות הספציפיות לאחר ניתוח הרמת סינוס עשויות להשתנות מעט בין רופא לרופא ובין מטופל למטופל. עם זאת, באופן כללי לאחר הניתוח צפויים הדברים הבאים בימים הראשונים שאחריו:

• נפיחות: נפיחות בפנים, באזור הלחי או בסמוך לאף היא תופעה שכיחה בימים הראשונים. הנפיחות מגיעה לשיאה בדרך כלל כיומיים-שלושה לאחר הניתוח, ומתחילה לרדת באופן הדרגתי לאחר מכן. קירור האזור באמצעות קומפרסים קרים יכול להקל על הנפיחות ואי הנוחות.
• אי נוחות וכאב: צפויה להיות מידה מסוימת של כאב ורגישות באזור המטופל. ברוב המקרים, תרופות משככות כאבים ללא מרשם יכולות לסייע בניהול יעיל של התחושות הללו. יש להימנע ממשככי כאבים ממשפחת NSAIDs (כמו איבופן, נורופן, אדוויל) בימים הראשונים, מכיוון שתרופות אלו עלולות להפריע לתהליך ההחלמה הראשוני של העצם.
• דימום קל: עלול להיות מעט דימום מהאף או מהפה בימים הראשונים שאחרי הניתוח. דימום קל ונקודתי זה נחשב נורמלי, אבל דימום משמעותי ומתמשך מחייב פנייה לרופא המטפל.

תזונה לאחר הרמת סינוס

בימים הראשונים מומלצת תזונה קרה ורכה. חשוב להימנע ממזון חם או קשה שעלול לגרום לחץ באזור או לפגוע בתהליך הריפוי. דוגמאות למזונות מתאימים כוללים: יוגורט, גלידות, שייקים, פירה, מעדנים, מרקים וכו'.

הנחיות נוספות להחלמה אופטימלית

• היגיינת פה קפדנית: חשוב לשמור על ניקיון הפה, כולל צחצוח שיניים ותכשירים היגייניים אחרים כפי שהומלץ על ידי הרופא. יש להימנע מצחצוח ישירות באזור הניתוח בימים הראשונים. בנוסף, ייתכן שתקבל שטיפת פה ייעודית (כמו קורוסהקסידין) להשלמת החיטוי.
• מנוחה: חשוב לנוח ולהימנע מפעילות גופנית מאומצת במהלך השבוע הראשון לאחר הניתוח.
• ללא קינוח אף, עיטוש בפה פתוח: פעולות אלה יוצרות לחץ בסינוסים ועלולות לפגוע בתהליך הריפוי ואפילו להוביל לתזוזה של שתל העצם שהונח.

סיכונים וסיבוכים פוטנציאליים

קריעה או פרפורציה של הממברנה הסינוסית

הממברנה הסינוסית היא רקמה עדינה, ובמהלך הליך ההרמה קיים סיכון שהיא תיקרע. במקרים של קרע קטן, לרוב המנתח יכול לתקן את הקרע ולתפור אותו. לעתים נעשה שימוש בקולגן או פטצ' (טלאי) מיוחד לסגירת הקרע. אם מדובר בפרפורציה גדולה יותר, ייתכן שהרופא ייאלץ לעצור את הפרוצדורה ולהמתין להחלמה של הממברנה לפני ניסיון נוסף לביצוע הרמת הסינוס.

זיהום

כמו בכל פרוצדורה כירורגית, קיים סיכון מספציפי של זיהום באזור הסינוס, אף על פי שברוב הגדול של המקרים הניתוח מתבצע בתנאים סטריליים מחמירים. זיהום עלול להתבטא בכאב חזק, נפיחות מוגברת, דימום מוגבר, הפרשות מוגלתיות, או חום גבוה. חשוב לפנות לרופא המטפל באופן מידי אם מתעורר חשד לזיהום.

כאב, דימום, אי נוחות

מידה של כאב ואי נוחות לאחר הניתוח היא צפויה ונורמלית. אם הכאב מחמיר או ממושך, או אם מופיע דימום חריג מהאף או מהפה שאינו פוסק, יש לפנות לבדיקת רופא בהקדם.

דלקת בסינוסים (סינוסיטיס)

ברוב המקרים, לאחר הניתוח תהיה נפיחות מסוימת בסינוסים שגורמת להיצרות זמנית של המעברים. הצטברות של נוזלים עלולה להגביר את הסיכון להתפתחות סינוסיטיס לאחר הניתוח. הרופא עשוי להמליץ על שימוש בתרסיס אף סטרואידי או תרופות אחרות כדי למנוע או לטפל בדלקת אפשרית.

נזק עצבי

באזור הלסת העליונה עוברים סעיפי עצב המקשורים לתחושה באזור הפנים. לעתים נדירות מאוד, עלול להיגרם נזק לעצב במהלך הניתוח. נזק כזה יכול לגרום לתחושת נימול, עקצוץ, או כאב באזור השפתיים, האף, הלחי, או החניכיים. ברוב המוחלט של המקרים תחושהות אלו הן זמנית וחולפות עם הזמן.

אי קליטה של השתלת העצם

למרות שמטרת השתלת העצם היא לעודד צמיחה ואינטגרציה עם העצם הטבעית, במקרים נדירים הגוף עלול לדחות את השתל או שהחומר המושתל פשוט לא מצליח להתאחות. במצבים אלו יידרש הליך חוזר או שינוי בתכנית הטיפולית.

אחוזי הצלחה ותוצאות לטווח הארוך

הרמת סינוס נחשבת להליך כירורגי מוצלח במיוחד. כאשר הניתוח מבוצע על ידי מנתח מיומן, אחוזי ההצלחה גבוהים ויכולים להגיע ל-90-95%. המשמעות היא שברוב המקרים, הפעולה מביאה ליצירת בסיס עצם יציב ועבה המאפשר השתלה מוצלחת של שתלים דנטליים בהמשך.

כמובן, אחוזי ההצלחה תלויים גם בגורמים אינדיבידואליים אצל המטופל, כמו מצב הבריאות הכללי, הקפדה על היגיינת פה טובה, הימנעות מעישון (מעשנים נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת ביחס להצלחת טיפולים שיקומיים בפה בכלל) ושיתוף פעולה בהנחיות שלאחר הניתוח.

דיון פתוח עם הרופא המטפל

חשוב שהמועמד להרמת סינוס ידון בכנות עם הרופא המטפל על הסיכונים הפוטנציאליים של הניתוח כחלק מסך התמונה הקלינית, כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי הצורך בהליך וההשלכות שלו, וזה כמובן נכון לכל פרוצדורה רפואית אחרת. בחירת מנתח מנוסה בתחום היא קריטית להשגת התוצאות הטובות ביותר ולהפחתת שיעור הסיבוכום האפשריים מהניתוח.

חלופות טיפוליות להרמת סינוס

ישנן מספר גישות אלטרנטיביות שיכולות להתאים במקרים של חוסר עצם באזור האחורי של הלסת העליונה. ההחלטה באיזו טכניקה להשתמש תלויה בגורמים כמו עומק החסר של העצם, מבנה הלסת, ומצבו הרפואי הכללי של המטופל. חשוב לציין שיש מקרים מורכבים בהם אין מנוס מהליך של הרמת סינוס, אבל במקרים אחרים, החלופות הבאות יכולות לעקוף את הצורך בו.

שתלים קצרים

בעבר, שתלים קצרים היו אופציה מוגבלת מבחינת העמידות וההצלחה שלהם. עם זאת, פיתוח של עיצובים משופרים וטכנולוגיות מתקדמות הפכו את השתלים באורך מופחת (6-8 מ"מ) לאפשרות לגיטימית בחלק מהמקרים. השימוש בשתלים קצרים נמנע מהצורך בניתוח הרמת סינוס ומקצר את תקופת הטיפול כולה, אך החיסרון העיקרי שלהם ביחס לשתלים סטנדרטיים הוא עמידות פחותה לטווח הארוך תחת עומסי לעיסה משמעותיים.

השתלות עצם ממקורות אחרים

לעתים, גם אם אין מספיק עצם באזור המתוכנן להשתלה, ניתן לקצור רסיס (בלוק) של עצם מאזור אחר בפה, כגון מהסנטר, ולהשתיל אותו במקום המיועד. טכניקה זו נקראת השתלת עצם אוטוגנית, כלומר שימוש בעצם מהמטופל עצמו.

שתלים זיגומטיים

מדובר בשתלים ארוכים במיוחד (30-55 מ"מ) המעוגנים לעצם הזיגומטית (עצם הלחי). שתלים זיגומטיים דורשים התמחות ספציפית ומתאימים בעיקר למקרים בהם איבוד העצם נרחב מאוד כתוצאה מספיגה או לאחר הסרת גידולים בלסת העליונה. זה עשוי לחסוך את הצורך בהליכי השתלת עצם נרחבים או בהרמת סינוס במקרים מורכבים במיוחד.

שיקולים בבחירת חלופה להרמת סינוס

ההחלטה האם לבצע הרמת סינוס או לנסות גישה טיפולית אחרת צריכה להתבצע תוך שיתוף פעולה הדוק בין רופא השיניים, הפריודונט או מומחה הפה ולסת. כל מקרה נבחן לגופו, והרופא צריך להציג את כל האופציות עם היתרונות, החסרונות, והסיכונים הרלוונטיים לכל הליך.

שיקולים כלכליים ומימון

עלותם של טיפולי הרמת סינוס יכולה להשתנות משמעותית בהתאם למספר גורמים:

• מורכבות הניתוח: הרמות סינוס פשוטות יהיו לרוב זולות יותר ממקרים הדורשים פרוצדורות כירורגיות נרחבות, שימוש בכמות גדולה יותר של תחליף עצם יקר, או שילוב של מספר פרוצדורות.
• רופא מטפל: ניסיונו של המנתח, מוניטין, והיכן ממוקמת המרפאה (פריפריה מול מרכז הארץ) משפיעים על התמחור של הפרוצדורה.
• כיסוי ביטוחי: חשוב לזכור כי הרמת סינוס נחשב להליך רפואי-שיקומי שנעשה מטעמים רפואיים מוצדקים (כדי לעתיד לאפשר השתלת שיניים). עם זאת, רוב קופות החולים וביטוחי השיניים הנוספים אינם מכסים את עלותו, או מכסים באופן חלקי ביותר.
• עלויות נלוות: מעבר להרמת הסינוס עצמה, ישנן עלויות נלוות, כמו צילומים, תכנון טיפולי ממוחשב במקרים מורכבים, ביקורות במהלך תקופת ההחלמה, ולבסוף את השתלים הדנטליים והכתרים עצמם שיותקנו מעל השתלים לאחר שהחלק של העצם התחדש והתחזק בהליך הרמת הסינוס.

טווח מחירים אופייני

בישראל, טווח המחירים להרמת סינוס נע לרוב בין 6,000 ל-12,000 ש"ח, לעתים אף יותר במקרים מורכבים במיוחד. חשוב לקבל הצעת מחיר מפורטת בכתב מהמרפאה המטפלת לפני תחילת הטיפול, כך שבנוסף לעלות הנקודתית של ניתוח הרמת הסינוס עצמו, תיפרס בפניך התמונה הפיננסית הכוללת על פני ציר הזמן של התהליך השיקומי כולו.

אפשרויות מימון

חלק מהמרפאות מציעות הסדרי מימון או פריסת תשלומים כדי להקל על המטופלים בנשיאת המעמסה הכלכלית הגדולה. בנוסף, לעתים ניתן להסתייע בביטוחי בריאות פרטיים כדי לכסות לפחות חלק מעלויות הטיפול . תמיד שווה לברר מול הקופה או חברת הביטוח הספציפית שלך האם ואיזה מימון אפשרי, אם בכלל.

Summary

הרמת סינוס היא הליך בטוח ויעיל שיכול לאפשר השתלת שיניים מוצלחת גם באזורים בהם חסרה עצם בלסת. אם אתם שוקלים השתלת שיניים ורופא השיניים שלכם המליץ על הרמת סינוס, חשוב להתייעץ איתו כדי לקבל מידע נוסף על ההליך ולברר אם הוא מתאים לכם.