(TMD – Temporomandibular Disorders)
הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה, פוגעות במפרקי הלעיסה, בשרירי הלעיסה או בשניהם. mal aux dents נחשבים כגורם הראשי לכאבים באזור הפה והפנים ומיד אחריהם הפרעות תפקודיות אלה.
למרבית ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה תסמינים משותפים, וזה מקשה מאוד על האבחון שלהן. אבחון נכון חיוני לצורך מתן טיפול יעיל. התסמינים של TMD הם:
- קושי בפתיחת הפה או הגבלה בתנועות הלסת התחתונה.
- כאב באזור המפרק הלסת (סביב האוזן) או בשרירי הלעיסה (פנים, רקות, צוואר וכדומה).
- רעשים / חריקות במפרק בעת תנועת הלסת (פיהוק, לעיסה, דיבור ועוד).
בזמן הנעת הלסת התסמינים מחמירים ובדרך כלל גורמים לירידה באיכות החיים. מעניין שההפרעות האלו שכיחות אצל נשים יותר מאשר אצל גברים ביחס של כ 1 ל- 6.
התסמינים עלולים להופיע בפתאומיות או להתפתח בהדרגתיות על פני תקופה מסויימת. עוצמת הכאבים או ההפרעה התפקודית, והאופי הכרוני של תופעות אלו עלולות לגרום להתפתחות הפרעות פסיכולוגיות (חרדה, דיכאון ועוד) שמחמירות את המצב.לכן, אם אתם סובלים מאחד מהתסמינים האלה פנו מיד לרופא כדי לבדוק את המצב.
על מנת לסייע לכם להבין את הנושא אנו מגישים שאלות ותשובות.
כיצד בנוי מפרק הלסת?
מפרק הלסת בנוי משתי עצמות, האחת שייכת לעצם הגולגולת והיא עצם קבועה, ללא יכולת תנועה והעצם השנייה היא עצם הלסת התחתונה, והיא ניידת. בין שתי העצמות נמצאת רקמה סחוסית הנקראת דיסק. עצם הלסת התחתונה מתחברת לגולגולת על ידי מערכת שרירים, גידים ורצועות. כל המרכיבים הללו, בצורתם התקינה, מאפשרים להניע את הלסת ובכך לבצע את הפעולות הנדרשות לתפקוד היום יומי (נשימה, לעיסה, בליעה ודיבור). זהו המקרה היחידי בגוף האדם בו שני המפרקים מחוברים (באמצעות הלסת התחתונה), כך שמפרק אחד לא יכול לנוע בלי להזיז את המפרק השני. כמו כן מפרק זה הוא היחיד המופעל במשך היממה כולה (בליעת רוק, פתיחת הפה, דיבור ועוד).
מהי השכיחות של הפרעות במערכת הלעיסה?
הפרעות במערכת הלעיסה שכיחות אצל כלל האוכלוסייה בכל הגילאים. מבין האוכלוסייה שנבדקה נמצא שיותר נשים מגיעות להיבדק בהשוואה לגברים ביחס של 1:6. מכמה מחקרים עולה כי
- ל-75% מהאוכלוסייה שנבדקה יש לפחות סימן אחד של הפרעה תפקודית (דיס-פונקציה) במערכת הלעיסה כגון: הפרעות בתנועתיות המפרק, רעשים במפרק / קליקים, רגישות למישוש המפרק.
- 33% מתלוננים על לפחות אחד מהתסמינים הבאים: כאב ראש, כאב במפרק, כאב באזור שרירי הלעיסה וכדומה.
התסמינים של הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה מתגברים בדרך כלל הן בחומרתם והן בשכיחותם, החל מהעשור השני. עם השנים המודעות בקרב האוכלוסייה גדלה ויותר אנשים מגיעים לבדיקה ולטיפול בהפרעות אלה. אף על פי כן, נמצא שרק 5% עד 7% מהסובלים מסימן או תסמין כלשהו זקוקים לטיפול פעיל. ברוב המקרים מספיק הסבר על מהות ההפרעה וכיצד להימנע מלגרום להחמרה במצב.
מהם הסימנים או התסמינים המעידים על הפרעה במערכת הלעיסה?
כאב במפרק הלסת, לרוב מתורגם ככאב אוזניים או צלצולים באוזניים בזמן פתיחת הפה. במקרים רבים מומחה אף אוזן גרון הוא המאבחן הראשון של ההפרעה והוא המפנה את החולה לטיפול בידי רופא les dents.
כאב בשרירי הלעיסה שנראה לנו פעמים רבות ככאב באזור הרקות, קושי בפתיחת הפה או הגבלה בזמן תנועת הלסת לדוגמה קושי בפיהוק נרחב.
רעשים הנשמעים במפרק כמו "קליק" בזמן פתיחת פה או הזזת הפה לצדדים עם הופעת הסימנים האלה מומלץ לגשת מיד לבדיקה.
מהן הסיבות להתפרצות ההפרעה?
הרפואה עדיין לא הצליחה למצוא גורם ספציפי מרכזי שניתן להצביע עליו כ"אשם" ואחראי להתפרצות ההפרעה. נראה כי מדובר במצב שבו מעורבים גורמים ראשיים לצד גורמים נוספים כפי שנפרט בהמשך, ששילוב שלהם יוצר את ההפרעה. לאלה אפשר להוסיף גם מרכיבים נוספים כמו טראומה, הרגלים אוראליים, גורמים פסיכו-סוציאליים וגורמים אנטומיים של מערכת הלעיסה.
הגורמים המסייעים להתפתחות הבעיה מתחלקים לכמה קבוצות:
גורמי סיכון – גורמים שמעלים את הסיכוי להתפרצות ההפרעות התפקודיות (למשל בעיות הקשורות במפרקים כמו גמישות יתר כללית, הרגלים מזיקים, בעיות נפשיות ועוד).
גורמים יוזמים – גורמים האחראים ישירות להתפרצות (בעיקר טראומה, פירוט בשאלה הבאה).
גורמים מנציחים – גורמים המעכבים או מונעים את ריפוי ההפרעה במערכת הלעיסה.
גורמים מסוימים בנסיבות שונות יכולים למלא כל אחד מהתפקידים. אבחנה נכונה דורשת מהרופא להבין את כל הגורמים המסייעים הפוטנציאליים להתפתחות התופעה. גורמים רבים עלולים להשפיע על שיווי המשקל בין כל המרכיבים של מערכת הלעיסה.
גורמים הקשורים בהתפתחות ההפרעות במערכת הלעיסה?
קיימים גורמים רבים היכולים ליצור הפרעה תפקודית במערכת הלעיסה ובד"כ נפגוש שילוב של כמה גורמים כדי שההפרעה תשפיע ותחייב התערבות טיפולית.
הגורמים השכיחים ביותר הם:
- טראומה ישירה – מכה פתאומית וחזקה לאזור מערכת הלעיסה. לדוגמה: מכה פיזית בתאונה.
- טראומה לא ישירה – מכה פתאומית למבני מערכת הלעיסה. לדוגמה: "מכת שוט" בתאונת דרכים.
- מיקרו-טראומה – הפעלת כוח קטן אך ממושך החוזר על עצמו מספר רב של פעמים במהלך היום או הלילה. לדוגמה: הרגלים אוראליים (כגון לעיסת מסטיקים, לעיסת קרח, נשיכת לחי ולשון, נשיכת השפתיים, נשיכת חפצים קשים, מציצת אצבע, כסיסת ציפורניים, השענת הסנטר על היד, פיצוח גרעינים מסיבי),הרגלי יציבה לא נכונים (כגון החזקת הראש קדימה או החזקת אפרכסת הטלפון על-ידי הכתפיים והראש).
- יחסים לא תקינים בין מרכיבי מערכת הלעיסה – חוסר התאמה בן הלסת העליונה והתחתונה, פגיעות במשנן, חוסר הרמוניה של שרירי הלעיסה והמפרק.
- הפרעה בסגר השיניים (אוקלוזיה/סגר) – אי התאמה בסגירת הפה בין השיניים בלסת עליונה לשיניים בלסת התחתונה.
- גורמים כלליים – מחלות כמו הפרעות ניווניות, הורמונליות, סרטן, מחלות במערכת העצבים, מחלות ראומטולוגיות, מחלות כלי דם ועוד.
- גורמים פסיכולוגיים והתנהגותיים – אנשים הסובלים מהפרעות במערכת הלעיסה יסבלו יותר מהממוצע ממתח והפרעות נפשיות, ההתייחסות לכאב משפיעה על רמת הכאב.
יש לי הגבלה בפתיחת הפה. ממה זה נובע ?
טווח פתיחת פה התקינה הממוצעת הוא 40-50 מ"מ. הגבלת טווח פתיחה הפה יכולה לנבוע מגורמים רבים ומחייב בדיקת dentiste ומציאת הסיבה בכל מקרה ומקרה. התופעה יכולה לנבוע משני מקורות עיקריים:
מקור מפרקי – דיסק שזז ומונע לאחר התזוזה את פתיחת הפה המלאה, המבנה האנטומי הבסיסי של המפרק: פגם (התפתחותי או עקב טראומה) במפרק או מקרה של ניוון במפרק שייצר בו שינוי.
מקור שרירי – התכווצות של שרירי הלעיסה בעקבות פתיחת פה ממושכת (טיפול שיניים ארוך למשל) פתיחת פה מקסימלית פתאומית (פיהוק מוגזם למשל). דלקת חריפה באחד ממרכיבי מערכת הלעיסה יכולה לגרום לשרירים שלנו לעבור התכווצות כאמצעי הגנתי למניעת תנועה של הלסת.
כשאני מזיז את הלסת התחתונה אני שומע רעש. ובעלי אומר כי בלילה אני משמיעה חריקות בשיניים, האם זה מסוכן?
בזמן תנועת הלסת התחתונה ייתכנו שלושה סוגים עיקריים של רעש:
- קרפיטוס – זהו רעש הנשמע כמו שפשוף אבן באבן. מקור הרעש בד"כ הינו בתהליך ניווני של עצמות מפרקי הלסת ואופייני לגילאים המבוגרים יותר
- קליק – זהו רעש פתאומי חד. מקור הקליק בדרך כלל בחוסר תאום בין הדיסק של המפרק לבין עצמות המפרק. התופעה מאוד נפוצה ולא תמיד מחייבת טיפול פרט להימנעות מהפעלת כוחות לא מבוקרים על המפרק.
- ברוקסיזם – תופעה של חריקה או הידוק שיניים שלא למטרה תפקודית בדרך כלל תוך כדי שינה. אם זה קורה בזמן שאנחנו ערים אז זה מתבטא לרוב בנעילת הלסתות בחוזקה, ובעיקר כשאנחנו בזמן ריכוז גבוה (עבודה מול מחשב, לימוד) או שאנחנו נמצאים במתח נפשי מוגבר. בזמן השינה התופעה מתרחשת ממקור מערכת העצבים המרכזית. חריקה או הידוק של השיניים בשינה מתרחשת בהתקפים של מספר שניות כל פעם, אך יכולה להתבצע עשרות פעמים במהלך השינה.
איך מטפלים בחריקת שיניים?
יש הבדל אם חריקת השיניים מבוצעת בזמן ערות או בזמן שינה. אם התופעה שכיחה בזמן ערות, יש לטפל בה כמו שמטפלים בפעילות מזיקה שאיננה רצונית אחרת (כגון: כססית ציפורניים, מציצת אצבע ועוד). ראשית, יש להפוך את המעשה ממצב של "לא מודע" ל"מודע" ורק אז לנסות למצוא תחליף לפעולה הלא רצונית, כדי להפסיקה. המצב מורכב וקשה יותר במצב של חריקת השיניים בשינה. במצב כזה, לא קיים מעשה טיפולי יעיל לסילוק תופעת הברוקסיזם במהלך השינה. האמצעי היחיד שהוכח כיעיל במניעת נזקי התופעה הוא סד לילה אותו מרכיבים הזמן השינה.
מהו סד לילה
סד לילה (מגן שיניים) הינו מכשיר בצורת פרסה העשוי אקריל בעובי של כ-2 מילימטר. את הסד מתקינים על השיניים של לסת אחת. עליו להיות מותאם לשיניים של הלסת הנגדית בזמן סגירת הפה וחיכוך השיניים בסד. התאמה מדויקת חיונית למניעת נזקים לסגר התקין של האדם.