עששת היא בין המחלות הזיהומיות הנפוצות ביותר בעולם המערבי. העששת נוצרת כתוצאה מהימצאותם של חיידקים וסוכרים בסמוך לשיניים לאורך זמן. נוכחותם של חיידקים בסמוך למשטחי השיניים יוצרת שכבה דביקה המכונה 'פלאק' או רובד שן. במזון ובשתייה נמצאים סוכרים המצטברים בסמוך לשיניים. חיידקים אלו מפרקים את הסוכרים וכתוצאה מכך נוצרת חומצה הממיסה את רקמת השן הקשה – וזהו למעשה תהליך העששת. החומצה גורמת לפירוק איטי של פני שטח השן, עד ליצירת חור בשן. הפירוק מתחיל בשכבת האמייל של השן, משם יש חדירה לדנטין ובסופו של דבר למוך השן.
סוגי עששת
עששת חריצים וחרירים
עששת של חריצים וחרירים מופיעה בעיקר במשטחים הסיגריים של השיניים.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת הוגדר סוג חדש של נגעי עששת – עששת נחבאת (Hidden caries). סוג זה, שהינו תת-סוג של עששת חריצים וחרירים, הוגדר כנגע עששת אשר נמצא בדנטין בסמוך למשטח הסיגרי (occlusal) של השן ונראה בצילומי רנטגן, בזמן שבבדיקה קלינית הזגוגית המצויה מעל הנגע העששתי נראית עם חור (cavitation) מינימלי או ללא חור כלל. תהליך היווצרותם של נגעי עששת אלו מבוסס על פעולתו של הפלואוריד המקומי בחלל הפה (משתיית מים מופלרים, משחות שיניים, שטיפות פה וכו') בחיזוק והסתיידות-חוזרת (re-mineralization) של פני שטח הזגוגית. החיידקים יוצרי-העששת (cariogenic) חודרים את פני שטח הזגוגית על ידי יצירת חור מינימאלית ובהגיעם אל שכבת הדנטין, הרכה יותר, הם מרחיבים את נגע העששת. בינתיים הזגוגית עוברת הסתיידות חוזרת על ידי פלואוריד המצוי בחלל הפה ועקבות נגע העששת נעלמות מעל פני השטח.
עששת דוהרת
מופיעה אצל ילדים מתחת לגיל 4. מאופיינת בהליך מהיר מאוד, מדובר בהתפתחות של מס' חודשים. נגרם מסיבות שונות כמו: בקבוק לילה שאינו מכיל מים או כאשר אין פרק זמן ממושך בין האכלות לביצוע רמינרליזציה.
עששת נעצרת
עששת שהתחילה ונעצרה ללא התערבות רפואית. תנאי הסביבה השתנו במוקד העששתי. לדוגמה: הקפדה על צחצוח השיניים, סילוק הרובד על ידי שימוש בחוט דנטלי, נעשתה עקירה של שן סמוכה ובכך ניתן להגיע אל האזור הנגוע ולצחצח, שטיפות עם פלואריד. ברגע שקיימת "עששת נעצרת" יש כתם כהה יותר, העששת לא תחזור לאותו המקום בדיוק. עששת נעצרת לא מקבלת עששת מחודשת.
כיצד מונעים עששת?
עששת חריצים וחרירים ניתן למנוע באמצעת איטום חרירים וחריצים, הנעשה רק לאחר בקיעת השן לחלל הפה.
פלואור המצוי במשחות השיניים, בחומרי שטיפה שונים, במי השתייה (בחלק מהמקומות) או מסופק בטבליות או בטיפות. הפלואור מחליף את ההידרוקסיאפטיט הבונה את חומר הזגוגית בפלואורואפטיט, שהוא מינרל העמיד העששת.
שימוש בחוט דנטלי, קסמי שיניים ומברשת בין-שינית. תכליתם, הרחקת שאריות המזון המצטברות ברווחין השיניים.
הטיפול בעששת
זגוגית השן והדנטין שנרקבו בגלל מחלת העששת אינן ניתנות לריפוי. לכן, יש צורך בשחזור השן. לשם כך יש לסלק את רקמת השן הפגועה, ולשחזרה בחומר סינתטי על ידי רופא שיניים אשר משתמש בדרך כלל באמלגם (סגסוגת של כסף, בדיל, נחושת וכספית), חומר מרוכב (שחזורים בצבע השן) או חרסינה. במידה ונוצר חור עמוק וחל זיהום של שורש השן, נדרש טיפול שורש, במהלכו מוּצאת הרקמה הרכה מתוך מוך השן ותעלות השורשים והאזור מנוקה מחיידקים וממולא בחומר סתימה ייעודי. לאחר טיפול שורש מבוצע שחזור, או מבנה וכתר.
